|
|
|
|
|
| |
 |
 |
|
|
|||||
מערות פעמון הן מחצבות מלאכותיות בנות מאות שנים שנתגלו באזור שפלת יהודה. המערות נקראות על שום צורתן, המזכירה צורת פעמון. עד כה ידועות כ-800 מערות פעמון, המרוכזות בדרך כלל בקבוצות, חלקן כאן בלוזית. יושבי השפלה ביקשו לבנות את בתיהם בחומר המקומי שעמד לרשותם - האבן. הם העדיפו את הקירטון הרך והנוח לחציבה, אך בדרכם עמדה שכבת סלע הנארי הקשה. הם עקפו את הבעיה בכך שפערו בנארי חור קטן יחסית, לעתים למעבר אדם אחד או שניים בלבד, ואת עבודת החציבה הרחבה ביצעו בסלע הרך, שהוצא מתחת לתקרת הנארי. תקרה זו החזיקה לרוב מעמד בשל חוזקה ובזכות צורת הפעמון המקושתת, שחילקה את העומס באופן שווה על הדפנות. מבנה זה שירת נאמנה את החוצבים בימות הגשם והשרב, וסייע בשמירה על לחות הקירטון הנוטה להתייבש, להתפורר ולהתקשות במגע עם אוויר ומים. חציבת הקירטון נעשתה באופן שיטתי למדי: החוצבים השתמשו באזמלי ברזל והעמיקו בכל פעם את הבור בשכבה אחידה של כשלושים סנטימטרים. עובדה זו עולה מסימני החציבה האלכסוניים הניכרים עד ימינו בדפנות המערות, אשר מסודרים במרחקים זהים כמעט זה מזה. סימני החציבה נותרו כה ברורים, עד כי ניתן לראות אם החוצב היה ימני או שמאלי. החומר הוצא דרך הפתח בגושים מלבניים, ששקלו על פי ההערכה חמישה עד שבעה קילוגרם. (ויקיפדיה) רוב המערות נחצבו לעומק של מטרים אחדים, אך ישנן מערות גדולות במיוחד שנחצבו לעומק של 20 מטרים ויותר. חבורות החוצבים חוררו את הנארי במרחקים גדולים אלה מאלה, אולם ככל שהמערות הלכו והתרחבו, וה"פעמונים" הלכו וגדלו, אירעה לא פעם התמזגות בין שתי מערות או יותר. כך נוצרו חללים גדולים מאד, שבתקרתם כמה פתחי נארי. במערות לוזית ישנם חללים עצומים המורכבים לעתים מכמה עשרות מערות פעמון שהתחברו.
|
