|
שָׁם יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלא הָיְתָה כָּמוֹהָ,
וְהַזְּמַן הַהוּא הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת הָיוּ מִתְעַצְּמִים לִגְבּהַּ.
וְהָאוֹר הָלַךְ מִסָּבִיב שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבּעַ,
וְגַלְגַּל הָעַיִן אֶת גַּלְגַּל הַּחַמָּה חָמַד,
אָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלא הָיְתָה כָּמוֹהָ.
הִזְהִירוּ רָאשֵׁי הַשִּׁיחִים וְהָאוֹר לא יָדַע שָׂבעַ,
נִתַּךְ בְּגַלֵּי הַנָּהָר וּבְכָל אַדְווֹתָיו נִצַּת,
אַף רֹאשִׁי הָיָה בְּעֵינָיו כְּתַפּוּחַ זָהָב לִבְלעַ.
שׁוֹשַׁנֵּי נָהָר צְהֻבּוֹת פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶן לִבְלעַ
אֶת אַדְווֹת הַנָּהָר בְּחָפְזָן וְגִבְעוֹל הָעֶשֶׂב הַשַּׁט,
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת
מִתְעַצְּמִים בִּתְשׁוּקָה לִגְבּהַּ
וְאָז יָדַעְתִּי חֶמְדה שׁלא הָיְתָה כָּמוֹהָ.
דליה רביקוביץ
|
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּוְא
וְהַדֶּרֶך עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאוֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אוֹרַח.
וְהָרוּחַ תָּקוּם וְבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת---
---שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחוֹרְשָׁה יְרוֹקָה וְאִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם.
נתן אלתרמן
|
שִׂימוּ לֵב לַסָּגוֹל הָרוֹעֵד
שִׂימוּ לֵב לַסָּגוֹל
הָרוֹעֵד,
מַשְּׁשּׁוּ אֶת הָרוּח, הֵיטֵב
גְּעוּ בָּעֵץ. הוּא יָרוֹק וְבַצַּמֶּרֶת
מוֹרִיק עוֹד יוֹתֵר וְהַגֶּזַע
מְאֻכָּל מְעַט אַךְ עוֹדוֹ אוֹכֵל בְּכָל פֶּה
אֶת לְשַׁד הָאֲדָמָה שֶׁאֵינֶנָּה
נִרְאֵית כָּאן לָעַיִן בָּעִיר.
שִׂימוּ לֵב, מַשֶּׁשׁוּ, גְּעוּ הֵיטֵב. כִּפְלַיִם
לִשְׁאוֹף אֶת הָאוֹר, לְהָאִיר
כָּל עָנָן. הוּא עוֹבֵר. וְהַלַּיְלָה
לא יְאַחֵר.
נתן זך
|
