יום 4 – מהסטף דרך הר חרת למוצא

אזור: ירושלים, הרי ירושלים ושפלת יהודה
רמת קושי: קל
אורך המסלול: כ- 6 ק"מ

כללי:
טיול של חורף ואביב כשירושלים נשקפת ברקע והטבע חוגג לו מסביב. מסלול שחלקו בירידה, יש לו נגיעה בפריחה העונתית, בהתיישבות בשולי העיר, בנופי ההר והגיא. נטייל ממרומי הר חרת אל סיפורי האיכרים שבנו את המושבה מוצא.

המסלול הוא חלק ממסלול סובב ירושלים שאורכו 38 ק"מ, השביל משולט בסימון שבילים מיוחד בצבעים כחול-זהב-כחול. השביל נחנך בשנת 2006.

איך מגיעים:
הטיול אינו מעגלי ודורש הקפצה קצרה הכוללת השארת רכב בסוף המסלול, בסיבוב מוצא.
נקודת ההתחלה - נמצאת בצומת הסטף, לכאן יגיעו מי שיחברו אלינו ביום זה. הרכבים יושארו במגרש החניה הגדול של הסטף.
נקודת הסיום - בכניסה למוצא תחתית- מכביש לירושלים מס' 1, בסיבוב מוצא יוצאים ימינה וחונים במגרש החנייה הקרוב.

המסלול
מחניון הסטף נצא לצומת הסטף ונכנס לשביל סובב ירושלים. נלך על קו גובה ובמהרה נזהה מימיננו את הר חרת. משם עד מבנה השוּמרה הבנוי מאבן ובסמוך אליו השלט והמדרגות לעין חרת [3]. זהו מעיין שכבה אופייני להרי ירושלים הנובע מנקבה צרה בנוית אבן. המים נקווים בבריכת אבן עגולה ורדודה (נכון לאוקטובר 2013 המעיין היה יבש בעקבות החורפים השחונים). מפלס מי התהום בהר חרת נפגע כתוצאה מפעילות של המחצבה הענקית אשר כרתה במשך שנים ארוכות אל תוך בטן ההר. המעיין שימש בעבר להשקיית החלקות החקלאיות הכלואות בתוך טרסות אבן למניעת שטיפת הקרקע.

נמשיך בסימון שבילים כחול וסימון שביל ירושלים. לאחר כ-50 מטרים נראה פניה ימינה  אופציונאלית המאפשרת להקיף בשביל נוח את פסגת גבעת האוניברסיטה עליה אנחנו צופים. גובהה 685 מ' והיא גבעה בתולית שטרם זכתה לייעור או בנייה כל שהיא. בסיום מלחמת העצמאות וניתוק הר הצופים נולדו תוכניות להקמתם של מוסדות חדשים עבור ביה''ח הדסה והאוניברסיטה העברית. בן-גוריון דרש לבנותם הרחק ככל שניתן מקו הגבול. לבסוף הדסה הוקמה בעין -כרם הרחוקה מהעיר במושגי התקופה (נראית ממול). האוניברסיטה, למרות המחשבה להקימה כאן, בגבעה זו, הוקמה לבסוף בגבעת-רם כדי להשאירה בתוך עיר. השביל יורד בתלילות יחסית. מימין מתגלה הנוף של העמק בו זורם נחל שורק ומימיו נאגרים במאגר הסמוך. לאחר עוד כמה מאות מטרים נגיע  לצומת T ברורה. נפנה שמאלה עם השביל הכחול אשר מגיע עד הגשר אשר מתחת לכביש 1.
נוכל לראות כי רוב הזמן מלווים אותנו מטעי שקדים וכרמים. השקדים הם חלק מבוסתן עצי פרי נשירים אשר כיסו בעבר את העמק ומדרונותיו ועובדו על ידי חקלאי המושבה ותושבי הכפר הערבי קולוניא.

השביל הכחול והדרך לאורך נחל שורק המגיעה ממאגר בית זית נפגשים  במעבר מתחת לגשר מעליו סיבוב מוצא [2]. אנו חוצים מתחת לשני גשרים (אחד עבור הכביש בכיוון צפון והשני בכיוון דרום)  הראשון מודרני מבטון שנבנה בעת התקנת האוטוסטראדה בסוף שנות ה-70. השני מנדטורי, בנוי משתי קשתות אבן מסותתת.
גשר זה נבנה במקום גשר תורכי שניצב כאן עד מלחמת העולם הראשונה. למבקרים במקום באמצע המאה ה-19 נגלה גשר אבן בן ארבע קשתות, יסודותיו היו מהתקופה הרומית.

מיד לאחר חציית הגשר (כ-20 מטרים) נראה דרך עפר העולה שמאלה. הדרך מגיעה למבנה אשר סמוך לכביש המהיר. נלך לחלקו השמאלי של המבנה (הסמוך לכביש) ומשם נמשיך בזהירות (בגלל הכביש) עוד כ-100 מטרים על כעין מדרכה סלולה העולה במקביל לכביש המהיר עד מבנה החאן. כיום משמש המבנה כבית-כנסת אולם במקור היה זה חאן ומלון דרכים על אם-הדרך לירושלים.

החאן
ראשית הסיפור המודרני ב-1860. שני יהודים תושבי העיר–העתיקה בירושלים החליטו לרכוש נחלת אדמה בלב כפר ערבי במרחק שעת רכיבה מהעיר. שני האדונים האמידים, הבגדדי שלמה יחזקאל יהודה ודוד ילין הראשון (סבו של המחנך הנודע), ותמורת 50 נפוליאונים הועברה הקרקע לרוכשים וגם שידוך נולד. בנו של דוד, יהושע בן ה-13 התחתן עם שרה בתו של שלמה. בירושלים הורמו  גבות... הכיצד הסכים האדון מבגדד להשיא את בתו לאשכנזי הזה..

בתהליך חריש האדמה התגלו יסודות מבנה ביזנטי שלם מולו אנו עומדים כרגע. קומתו השנייה נבנתה ב-1869 עם סלילת דרך עגלות מודרנית לירושלים שעברה בסמוך לנחלה. ילין הקים במקום חאן, בית-קפה ומלון. בשנת 1881 הפך החאן למפעל לרעפים תוך ניצול החוואר המקומי. ב-1894 לאחר שהנחלה עברה מאגודה אחת לשנייה היא נמסרה לארגון בני-ברית שהחליט להופכה למושבה חקלאית. 4 חקלאים ראשונים גוייסו לפרויקט החלוצי. ב-1900 הפך החאן לבית מגורים כאשר המייסד ילין בנה את ביתו (מצוי כרגע בשיפוץ לקראת פתיחתו כמרכז מבקרים) מאחוריו. כדאי להציץ משמאל לבניין בית-הכנסת שם נמצאת באר מים חפורה ולצידה בריכת אבן ששמשה קבוצת אמנים שישבה במתחם בשנות ה-50 וייצרה כלי נוי מהחוואר המקומי. בית ילין עצמו יושב מעל מרתף ששימש כרפת. ב-1905, בחסות בני-ברית וחובבי-ציון, הפך הבית לבית-פועלים. הקומה העליונה חולקה לאגף מזרחי ששימש בית ספר ובית-כנסת במשולב, ולאגף מערבי בו התגוררה משפחת כהן שעברה לכאן מטעמי בטחון. ביתה שנבנה קודם לכן במעלה הגבעה היה קרוב לזירת הירצחו של אחד מערביי הקסטל ולכן עברה לכאן זמנית עם עדר הפרות ששוכנו בקומה התחתונה. בקיטון זעיר בין שני החדרים המוזכרים, התגורר בימות השבוע מורה הכפר (דוד גאון - אבא של ..) שגויס לכאן מירושלים ע''י ילין בתמורה למזון בלבד.